Wednesday, August 29, 2007

נערה ממש אוצר

תעוד מפגש שהתבקשתי להשתתף,

הוזמנתי למפגש סדנאי שהעבירה אותו מנחה מטעם עמותה ששייכת לגוף עשיר למדי, שלא קיבל אישור ממשרד החינוך אבל ניתן לו אישור ממנכלית משרד החינוך הקודמת ,שבעצם לא אחראית על מתן אישורים . כלומר כדי לפשט את העניין הגוף האחראי על מתן אישורים לעמותות, במשרד החינוך, לא נתן את אישורו.

וכך אני ניצבת בתוך דינמיקה קבוצתית כשבאויר מרחפות מילים חשובות כמו שלום, אהבה, רעות...ואנחנו מפעילים את רגלינו וידינו במרץ רב לכל קולה הרך של המנחה ...וחושבת האם נכון הוא (שאנחנו הנמצאים שם בכובעינו כנציגי המערכת (במקום ששייך למשרד החינוך) מבצעים פעילות שדומה קצת לפעילות מסיונרית, מעמותה שלא קיבלה אישור פורמלי משפי , ולמעשה נכנסת וחודרת בכוח הכספים הרבים שיש לה..) האם נכון להשתתף במהלך כזה ...להיות קול ..לזרום...

כשהעלתי את הבעייתיות של הנושא נאמר לי שמטרת הסדנא לחזק את הקשר בין הנוכחים שנהיה כגוף אחד מתכנן ויוזם.

המפגשים ( 10 במספר סה"כ 30 שעות) אמורים להמשך עד ינואר ....

הדילמה הבלתי פתורה שלי האם להמשיך ולהשתתף בסדנא, כדי שאוכל להכנס לעיר ולהשתתף בהחלטותיה או להיות נאמן לתחושותי ולהפסיד את העיר...

3 Comments:

At August 29, 2007 at 10:09 AM , Blogger ניקי said...

לדעתי אדם צריך להיות נאמן, בראש וראשונה לתחושות שלו. אם כניסה לעיר מותנית בהשתתפות בסדנה (שאגב, לא ברור מה הנושא שלה ואיך הוא מתקשר לעניננו) ,בעיקר כשמדובר ב"תרומה" של 30 שעות, אני לא בטוחה שאני הייתי משתפת פעולה עם זה אלא אם הייתי מרגישה שאני נתרמת אישית מהמהלך הנ"ל.

 
At August 29, 2007 at 11:16 AM , Blogger taloosh said...

גם אני חשובת ש"לא בכל מחיר"

 
At August 31, 2007 at 1:57 AM , Blogger keren said...

מחד אני מסכימה עם ניקי וטל מאידך אני חושבת שצריך לפעמים להתכופף על מנת להשיג יעדים יותר חשובים.

 

Post a Comment

Subscribe to Post Comments [Atom]

<< Home